פסק-דין בתיק ת"צ 3257 / 09

לפני בקשה לאישור תובענה ייצוגית.

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1.         ביום 24.04.09 רכשו המבקשים בסניף שופרסל דיל ברח' האומן בירושלים (להלן: "המרכול"), השייך למשיבה, מוצר המכונה "בסגנון פטה" (להלן: "המוצר") אשר יוצר על ידי Arla Foods, יצרן חלב בסקנדינביה ויובא ושווק בישראל על ידי "ג. ויליפוד אינטרנשיונל בע"מ". המוצר נרכש בדוכן הגבינות בתפזורת (מעדנייה) שבמרכול, והמבקשים שילמו על הכמות שרכשו ממנו סך של 17 ש"ח.

2.         ביום 12.05.09 קראו המבקשים כתבה אודות מוצרי חלב אשר מכילים שומן מן הצומח, שהתפרסמה באתר האינטרנט "Ynet"ובעיתון "ידיעות אחרונות", וממנה למדו כי המוצר שרכשו הכיל שומן צמחי במקום השומן הרגיל המצוי בגבינות מן החי. בשל כך, הם הגישו את תביעתם ועמה הגישו בקשה לאישור תביעתם כתובענה ייצוגית. לטענתם, המשיבה הציגה את המוצר בשם "גבינה" שלא כדין ובאופן מטעה, מפני שהוא הכיל שומן צמחי, ולפי תקנות בריאות העם (רמת איכות (סטנדרד) של צרכי מזון), 1935 (להלן: "התקנות"), "גבינה" מוגדרת כחומר ש"אין בו כל שומן זולת שומן הבא מן החלב". הם הצביעו על כך שהמוצר נמכר במרכול בדוכן המיועד למכירת גבינות ומוצרי חלב, והוצמד לו שלט עליו נכתב "בסגנון פטה" וכן "ג. ויליפוד אינטרנש גבינה". המבקשים הוסיפו, כי מבקש 2 (להלן: "המבקש") שאל את המוכרת במעדניה, אודות גבינות פטה הנמכרים במעדניה וזו הציגה בפניו את סוגי הגבינות שהיו במקרר והמליצה על רכישת המוצר אותו תיארה כ"גבינה בסגנון פטה" תוך שהיא מציינת שטעמה דומה מאוד לגבינת פטה אך מחירה נמוך מהגבינה "המקורית" כדי מחצית. כך, לטענת המבקשים, הם הוטעו לחשוב שמדובר בגבינה.

3.         עוד טענו המבקשים, כי בהצגת המוצר כגבינה יש משום הטעיה המזכה אותם בפיצוי, הן בשל הנזק הממוני שנגרם להם - שכן לו היו מודעים לטיב המוצר, הם לא היו רוכשים אותו - והן בשל הפגיעה באוטונומית הרצון שלהם שנגרמה בשל הסתרת המידע המלא מפניהם. כן נגרמו להם צער ועוגמת נפש כשהתברר להם לאחר מעשה כי בניגוד למחשבתם ורצונם לאכול גבינה, הם אכלו למעשה, מוצר אחר שאינו עונה לשם "גבינה". המבקשים הצביעו על קיומן של עילות תביעה לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), ביניהן, הטעייה בעסקה לפי סעיפים 2 ו-3, הן בשל הטעייה ביחס לטיב ומהות המוצר לפי סעיף 2(א)(1), הן בשל הטעיה ביחס לרכיבי המוצר לפי סעיף 2(א)(2), והן בשל אי גילוי תכונה של מוצר לפי סעיף 4(א)(1). כן טענו להפרת חוזה ולאי התאמה לפי סעיף 11(2) לחוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר"). לעניין הנזק טענו כי בשלב זה די שיראה התובע כי נגרם לו נזק באופן אישי ונזקה של הקבוצה יתברר בהמשך ההליך, ובכל הנוגע לעילה החוזית אין גם צורך להראות נזק בעילה זו. 

4.         המבקשים טענו כי התובענה ראויה להתברר כייצוגית מכוח פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), מפני שמדובר בעוסק ולקוחותיו, כשהתובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או של משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. הקבוצה במקרה זה היא כלל הלקוחות אשר רכשו מוצרים הנחזים להיות גבינה אך מכילים שומן מהצומח או אלו שאכלו מוצרים כאמור שנרכשו אצל המשיבה במהלך שבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה. הם הצביעו על כך שהנתבעת היא הרשת הקמעונאית הגדולה בארץ, אשר לפי דבריה שלה, בדו"חות מסוף שנת 2008, חלקה בשוק המזון הוא 36.7%. בהגדרת היקף הקבוצה והפיצוי המגיע לה, סמכו המבקשים את טענותיהם על פרסומים עיתונאיים מהם עולה שהיקף קניות הגבינות המלוחות בישראל עמד בשנת 2009 על סך של כ- 411,000,000 ש"ח. לכן, בהנחה שנתח השוק של המשיבה בתחום הגבינות המלוחות שווה לנתחה הכללי בשוק המזון, הרי שנתח השוק שלה בשנת 2009 בתחום זה הגיע לסך של 151,000,000 ש"ח. המבקשים העריכו כי לפחות 20% מלקוחות המשיבה רכשו מוצרים דומים למוצר שהם רכשו, ומכאן שמדובר בהיקף רכישות בסך של 30,000,000 ש"ח על ידי מאות אלפי אנשים. לדבריהם, ההטעיה על ידי המשיבה במקרה זה לא הייתה ספציפית ונקודתית, ועל כן היא ראויה להתברר כייצוגית. מה גם, שבשל הקושי לאתר את כלל חברי הקבוצה, בירור התובענה באופן של תובענה ייצוגית יהיה יעיל והוגן יותר. הם גם טענו כי סיכוייהם לזכות בתביעה, כפי שניתן להעריך בשלב זה, הינם טובים, ובא כוחם הינו בעל יכולת לנהל את התובענה כך שזו תתנהל בדרך הולמת ובתום לב. כן ציינו המבקשים כי אין בינם לבין יתר חברי הקבוצה ניגוד עניינים. את תביעתם האישית העריכו המבקשים בסך של 1,000 ש"ח ואת התביעה הייצוגית כולה בסך של 50,000,000 ש"ח על בסיס הערכה כי מדובר בקבוצה של 100,000 צרכנים.

5.         המשיבה מצדה הדפה את מכלול טענות המבקשים. לטענתה, מזה שנים רבות נמכרים בארץ ובעולם מוצרי גבינה המכילים שומן צמחי, כשמדובר במוצרים איכותיים בעלי שיעור כולסטרול מופחת. תיאור המוצר בשם "בסגנון פטה" ניתן על ידי ספק המזון והיא לא הייתה רשאית לכנותו בשם אחר. המשיבה הוסיפה וציינה כי היא נוהגת לסמן את מוצרי המזון בתפזורת כדין וכי הכלל היחיד לעניין זה הוא הצבת שלט עם מחיר לפי יחידת מידה. מוצרים הנמכרים באריזות יצרן, לעומת זאת, צריכות להכיל מידע רב על פי חוק. לדבריה, לקוח הרוכש מוצר בתפזורת מדוכן מכירה במרכול, שהוא מטבעם של דברים, זול יותר ממוצרים דומים הנמכרים באריזה סגורה, מוותר במודע על עיון ברשימת הרכיבים של המוצר המודפסת דרך קבע על גבי אריזתם של מוצרים הנמכרים באריזות סגורות. הרוכש בתפזורת גם מוותר על מיתוג המוצר. בשל כך, ברכישת מוצרים בתפזורת לא יכולה להיות פגיעה באוטונומיה של הרצון של הרוכש היות וכאמור, במוצרים אלו אין כלל רשימת רכיבים. המשיבה טענה עוד כי מוצרי החלב המכילים שומן צמחי פופולאריים ביותר וישנם צרכנים המעוניינים לרכוש דווקא אותם. רבים אחרים אדישים לסוג השומן המצוי במוצר הנרכש על ידם והם מעדיפים לרכוש מוצרים אלו בשל מחירם הנמוך. 

6.         המשיבה הוסיפה וטענה כי המבקשים כלל לא הוטעו לחשוב שמדובר בגבינה, שכן המוצר לא הוצג ולא סומן כ"גבינה". המוצר נמכר במעדנייה בשל היותו מוצר חלב ובשל הצורך בשמירתו בקירור. כן נטען, כי אפילו הוטעו המבקשים במסגרת השיחה שניהלו עם אחת המוכרות במעדניה, עובדה המוכחשת כשלעצמה, הרי שאין המבקשים יכולים לטעון להטעיה זהה אצל כלל חברי הקבוצה הנטענת על ידם. גם לא ניתן להוכיח כי מי שרכש את המוצר עשה זאת בשל המצג הנטען, ובהתאם להלכה הפסוקה, מקום בו ישנה אפשרות לפרש מצג באופן שאינו מטעה, הרי שלא ניתן לאשר את התובענה. מה גם, שבתצהירו הודה המבקש כי "לא שם לב לכיתוב המדויק על השלט", ומכאן שלכל היותר מדובר בטעות סובייקטיבית שלו.

7.         כן נטען, שהטענה בדבר הפרת חוזה אינה מתאימה לבירור באכסניה זו, וודאי מקום בו היא הוזכרה על ידי המבקשים באופן סתמי וללא פירוט וכשלא ניתן לדעת כלפי מי מבין חברי הקבוצה הנטענים, הפרה המשיבה את החוזה עמם. באשר לעילת אי ההתאמה לפי חוק המכר נטען כי המבקשים קיבלו בדיוק את המוצר אותו בקשו לרכוש, וכי גם אם עומדת למבקשים טענה זו, הם זכאים לכל היותר להשבה של התמורה ששילמו בלבד, היינו סך של 17 ש"ח. טענת המבקשים להפרת חובה חקוקה נטענה באופן גורף וללא פירוט, ופשיטא כי אין מקום לשעות לטענותיהם באשר לקיומה של תרמית, שכן המבקשים לא הראו שהמשיבה פעלה מתוך כוונה לגרום לצרכנים לרכוש את המוצר.

8.         המשיבה גם הכחישה את הנזק הנטען וטענה כי למבקשים לא נגרם כל נזק, וככל שנגרם נזק אין קשר סיבתי בין מעשיה ומחדליה, המוכחשים כשלעצמם, לבין הנזק הנטען. 

9.         על כל אלו נטען כי התובענה אינה ראויה להתברר כתובענה ייצוגית מפני שהמבקשים לא הצביעו על קיומה של קבוצה הומוגנית. בהקשר זה היא הצביעה על כך שהמבקשים כללו בטענותיהם בדרך החישוב שעשו לשם זיהוי הקבוצה, גם לקוחות שרכשו מוצרים סגורים. בנוסף, גם בתוך קבוצה הכוללת את רוכשי המוצר, המבקשים אינם יכולים להצביע מי מבין חברי הקבוצה הוטעה לחשוב שמדובר בגבינה ואצל כמה מתוכם ישנו קשר בין המצג הנטען ביחס למוצר לבין רכישתו על ידם. לדבריה, ייתכן שיש מי שרכשו את המוצר תוך העדפתו בשל מחירו המופחת, הכולסטרול המופחת הנמצא בו או בשל טעמו, וייתכן שיש מי מבין הרוכשים שהיה אדיש לקיומו של רכיב שומן מן הצומח במוצר. המשיבה ציינה כי על המבקשים היה להצביע על קיומן של תתי קבוצות בתוך הקבוצה הנטענת, וכי היה עליהם להראות כבר בשלב זה על מנגנון על פיו ניתן יהיה לקבוע או להעריך באלו צרכנים מדובר. גם גובה הפיצוי עבור כל אחד מבין חברי הקבוצה עשוי להיות שונה וגם בכך יש כדי למנוע את אישור התובענה כתובענה ייצוגית.

המסכת העובדתית

10.       המבקשים תמכו את טענותיהם בתצהירו של המבקש, במסגרתו סיפר כי ביום 24.04.09 הוא רכש יחד עם רעייתו את המוצר ובחלוף מספר שבועות, לאחר שהתוודע לכתבה באתר האינטרנט "Ynet" הסתבר לו כי לא מדובר בגבינה כפי שהוא הוטעה לחשוב אלא במוצר המכיל שומן צמחי. לטענתו, הוא סבר שמדובר בגבינה מהטעמים הבאים: מיקומו של המוצר בדוכן לממכר גבינות; שמו של המוצר אשר כונה כאמור, "בסגנון פטה" הדומה לשם גבינת פטה שהיא גבינה מלוחה מחלב עיזים; מדברי המוכרת שעבדה ליד דוכן הגבינות שהציגה בפניו את המוצר כגבינה; ומהשלט שהוצב בסמוך למוצר בו נרשם בין היתר "ג. ויליפוד אינטרנש גבינה", אך בד בבד הוא הדגיש כי הוא עצמו לא שם ליבו לשלט עובר לרכישת המוצר.

11.       המבקש הוסיף כי ביום 22.05.09 בעת שערך קניות בסניף אחר של המשיבה הוא ביקש גבינת פטה מהמוכר שבמעדניה, והמוכר הציג את המוצר בשם "פטה יווני". מששאל את המוכר מדוע הוא מציג את המוצר כגבינה שעה שהוא מכיל שומן מן הצומח הכחיש המוכר את הטענה כי המוצר אינו גבינה. רק לאחר שבדק את אריזת המוצר - שאינה מוצגת ללקוחות - המוכר הודה בפניו כי המוצר אכן אינו גבינה. לדברי המבקש, לו היה יודע שהמוצר אינו גבינה לא היה רוכש אותו, וודאי שלא היה אוכלו. משכך, הדבר פגע באוטונומיה שלו להחליט אלו מוצרים הוא מכניס לפיו, וגרם לו צער ועוגמת נפש.   

12.       בדיון שהתקיים ביום 22.09.11 נחקר המבקש על תצהירו והוא ציין כי לא הכיר את המוצר שרכש עובר לרכישתו והוא למד על הימצאות השומן הצמחי שבו רק מקריאת הכתבה באינטרנט. הוא סיפר כי המוצר שנרכש לא ערב לחיכם שלו ושל בני ביתו והם השליכו את רובו בחלוף מספר ימים לאשפה. בחקירתו הוא נשאל אודות הרגלי אכילתו והוא הודה כי הוא אוכל לעיתים מוצרים המכילים שומן צמחי כמו גלידה ומיונז.

13.       מנגד הצטיידה המשיבה בתצהירו של מר ליאור טיברמן, מנהל קטגורית מוצרי חלב אצל המשיבה אשר טען בתצהירו כי גם אם המבקש הוטעה על ידי המוכרת, מדובר במקרה בודד במעדנייה מסוימת. הוא ציין כי הכיתוב "ג. ויליפוד אינטרנש גבינות" שהוצב בסמוך למוצר מתייחס לשם היבואן ולפיכך הוא רשום באותיות קטנות ובשורה נפרדת משם המוצר "בסגנון פטה" המופיע במרכז השלט באותיות גדולות ומודגשות. לדבריו, אין זה מתקבל על הדעת שאדם ירכוש את המוצר ויטעה לחשוב שמדובר בגבינה רק בשל מיקומה במעדניית מוצרי החלב. בחקירתו הנגדית הודה מר טיברמן כי המוצר אינו גבינה.

דיון והכרעה

14.       על מנת שבית המשפט יאפשר הגשת תובענה ייצוגית, על התובע להראות קיומה של עילת תביעה אישית המעוררת שאלות מהותיות, משפטיות או עובדתיות המשותפת לכל חברי הקבוצה בשמם הוא מבקש לתבוע (סעיף 4(א)(1) לחוק). בירור עילת תביעתו של תובע במסגרת בקשה לאישור התובענה כייצוגית, הינו בבחינת "פרוזדור באמצעותו ניתן להיכנס לטרקלין" והיא אינה המסגרת לבירור התביעה עד תום (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 787). ברם, כפי שציין בית המשפט לא פעם, המעבר בפרוזדור זה, ראוי לו שיעשה בזהירות מרובה והרשות להיכנס ממנו אל הטרקלין תהא רק במקרים המתאימים העונים על כל התנאים הדרושים לכך (רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פורסם במאגרים [26.04.10]). גם אם עלה בידו של התובע לשכנע כי קיימת לו עילת תביעה אישית, עליו לעמוד בתנאים המפורטים בסעיף 8 לחוק, שרק בהתקיימם רשאי בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית. התנאים הם: (1) הבקשה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

תחילה אפוא, יש לעמוד על קיומה של עילת תביעה אישית של המבקשים כנגד המשיבה.